Groszki i róże

אתמול בהופעה של "נום" הכרתי יליד צעיר אחד שניראה דומה לדן קובלב דוגמת שנת 1996 ולכן התחברתי אליו. דיברנו הרבה על כך שבתרבות הרוסית המודרנית יש אוצרות, יש תשובות ויש מציאות אשר בגלל האזוטריות וסגירות שלה לא נגישים כלל לישראלים שרוצים להכיר אותה. ואכן הם רוצים, זו עובדה. כמעט לכל אחד מהם יש חבר/ה רוסי/ת בכיתה, בגדוד, בצוות או במיתה. והוא/והיא כל הזמן מצטטת משהו, שר/ה משהו, שומע/ת הקלטות ורוא/ה סרטים בכמויות בלתי נורמליות. ולכל שאלה התשובה תמיד היא: זה של הרוסים, קשה להסביר, את/ה לא תבין/י. בסוף זה לא קצת מעליב. ואולי אני בכל זאת מספיק אינטלליגנטי בשביל הדבר הנשגב הזה?

 ברור לי לגמרי שאין תרגום משפה לשפה, אלא מתרבות לתרבות. ברור לי שלא תמיד קיימים המקבילים בכלל. ברור לי שאי אפשר להגיע ל100% הבנה. אפילו בין שני אנשים מדברים אותה שפה שגדלו בכפר אחד קטן. זה לא אומר לי שלא כדאי  לנסות. אבל ברור לי גם שכשרון  לתרגם, כמו כשרון לגשר בכלל, לא ניתן לכל אחד. לא לכל חבר/ה רוסי/ת שלך יש את הכשרון הזה.

אבל לי, לדעתי הצנועה, יש.

(אגב, ברור לי ובדוק על ניסיוני, שהעבודה האתגרית הזאת לא משתלמת ולא מספקת את אף אחד. כל אחד מאיתנו קורא תרגום כלשהו ויודע שהוא יכול לתרגם יותר טוב. זוהי גם עובדת חיים. לא צריך להתווקח.)

אז מה שאני לוקח על עצמי לנסות זה סידרה של פוסטים על התרבות הרוסית המודרנית האזוטרית. על תרבות רוק רוסית. אני גדלתי עלייה, השתטפתי בה במידת יכולותיי הזעירים, חשבתי עלייה הרבה. אני רוצה להכיר לישראלים המעונינים את מה שהם לדעתי מסוגלים להבין, למרות הכל.

אני לא צריך לייקים כי אין לי מה לעשות איתם. אני אוהב ומכבד את עצמי מספיק. מה שאני כן צריך - זה דו-שיח. שאלות, תיקונים, הצעות.

יעזור לי ה'.